1. א. הנתבעת 1 הייתה במועד הרלוונטי חברה בע"מ העוסקת בשיווק ומכירת מוצרים שונים בשיטת הדילים היומיים באמצעות אתר האינטרנט שלה (להלן:"החברה") ובמועד הרלוונטי היה הנתבע 2 בעל המניות ומנהלה היחיד של הנתבעת (להלן:"הנתבע").
עוד מציין התובע, שנכון ליום 16.1.12 נמכרו/הועברו כל המניות בחברה, מהנתבע אל מר יוסי אוחיון, שהפך להיות לבעלים ומנהל יחיד בחברה. (להלן:"מר אוחיון").
ב. א) ביום 11.7.11 רכש התובע מהחברה זוג מגפיים, (להלן:"המוצר") בעסקת מכר מרחוק באמצעות אתר האינטרנט ובשיטת הדיל היומי ושילם בעדם סך של 499 ש"ח, הכולל עלות שירות ומשלוח לבית התובע.
החברה התחייבה לספק המוצר עד 28 ימי עסקים מיום עשיית העסקה, אך המוצר לא סופק כפי שהתחייבה. לאור זאת, פנה התובע ביום 4.12.11 אל החברה וביקש לדעת מה קורה עם האספקה ועוד באותו יום הודיעה החברה, שהמוצר יצא למשלוח ויגיע במועד, כפי שהובטח.
ב) ביום 5.12.11 שלחה החברה לתובע הודעה נוספת, בה היא מודיעה על עיכוב באספקה של 14 ימים וגם הציעה לתובע, שאם הוא לא מעוניין להמתין - אפשר יהיה לבטל העסקה באמצעות הודעת מייל אשר תשלח החברה על ידי התובע וכמו כן, הציעה החברה פיצוי לתובע עקב העיכוב על ידי מתן 15% הנחה על קנייה הבאה באתר של החברה.
ג) ימים מספר לאחר שליחת ההודעה הנ"ל, משנוכח התובע שהחברה אינה יכולה לספק המוצר, הוא שלח לה הודעה ביום 11.12.11 על ביטול העסקה ודרש החזר מלא של כספו.
ביום 15.12.11 קיבל התובע מענה מהחברה והיא מוסרת שוב, שישנה בעיה נקודתית באספקה ושוב הודיעה, תוך התנצלות, שיהיה עיכוב נוסף וגם הודיעה, שהתובע צפוי לקבל המוצר בעוד 8- 10 ימים, אך התובע השיב עוד באותו יום, שהוא רוצה לבטל העסקה ושיזוכה בסכום הקניה.
החברה ביקשה את חשבון התובע על מנת להעביר אליו את סכום הקניה ומאחר וגם לאחר בקשה זו לא העבירה החברה את כספו של התובע, פנה שוב התובע אל החברה באמצעות המועצה לצרכנות, אך החברה כלל לא השיבה לפנייה זו.
ג. בסופו של יום, למרות הבטחותיה של החברה - לא קיבל התובע את המוצר וגם לא השיבה לו כספו, למרות שהתובע הודיע על ביטול העסקה.
לאור השתלשלות העניינים הנ"ל, סבור התובע, שגם הנתבע אחראי להתנהלות החברה ולכן הגיש התובע תביעה זו, בה האשים את הנתבעים בהפרות חוק שונות וביקש לחייב אותם להשיב לו את הסך של 499 ש"ח- עלות המוצר שלא סופק לתובע- וכן לשלם לו סך של 2,000 ש"ח כפיצוי בגין עוגמת הנפש ואי הנוחות שנגרמה לו עקב ההטעיות שהוטעה ועקב סירוב הנתבעת לבטל העסקה וכמו כן, ביקש התובע לחייב את הנתבעים לשלם לו פיצוי לדוגמא עד לסכום של 10,000 ש"ח, לפי שיקול דעת בית המשפט- זאת בהתאם לסעיף 31א(א)(3) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א- 1981. (להלן:"החוק הנ"ל").
2. א. א) בכתב ההגנה, מאשר הנתבע את טענת התובע בדבר הזמנת המוצר ותשלום הסך של 499 ש"ח בעדו וטוען, שהתובע רכש את המוצר מהנתבעת ולא ממנו באופן אישי. עוד מוסיף הנתבע, שבמהלך תפקידו כדירקטור סיפקה החברה המוצרים ללקוחות ועשה את כל המאמצים אף לספק לתובע את המוצר, אך בזמן מסוים, בחודש דצמבר מצב התזרים של החברה לא היה טוב ומכירותיה קטנו ובהיות המצב בעייתי, ניסה הנתבע לגייס כספים או למצוא שותף או למכור העסק ועשה את כל המאמצים להשיב כספים ללקוחות שלא קיבלו המוצר.
ב) לאחר שמאמציו של הנתבע לא צלחו, החליט למסור החברה לידי אדם אחר, אשר ידע היטב את מצב החברה וביום 15.1.12 מסר הנתבע את החברה למר אוחיון.
לטענת הנתבע, קיבל מר אוחיון את החברה כמות שהיא, תוך ידיעה שהוא לוקח על עצמו את כל חובות והתחייבויות החברה כלפי צד כלשהו, בין אם מקור הבעיה בטרם חתימת ההסכם ובין אם המקרה אירע לאחר חתימת ההסכם.
כך גם הסביר הנתבע לתובע ואף אמר לו, שהיה עליו להגיש תביעה זו נגד בעל המניות החדש ולא כנגדו.
ג) עם זאת, טוען הנתבע, שהנזק שנגרם לתובע הוא הסך של 499 ש"ח- עלות המוצר- ולא היה מקום להגיש תביעה בסכום מוגזם של 12,500 ש"ח.
3. עיינתי בטענות הצדדים לתביעה זו, כפי שאלו עולות מכתב התביעה, הארוך - ארוך מדי- ומכתב ההגנה של הנתבע ובטרם אכריע לגופו של עניין, אתייחס תחילה לסכום הנתבע על ידי התובע בכתב התביעה וכן אתייחס לדיונים המקדמים, בטרם התייצבו הצדדים וטענו את טענותיהם לגופו של עניין:
א. א) בכותרת כתב התביעה, תבע התובע סך של 2,499 ש"ח, קרי, השבת סכום המוצר בסך של 499 ש"ח בתוספת פיצוי בסך של 2,000 ש"ח בגין עוגמת נפש (ראה סעיף 4(א)(ב) בפרק "הסעדים"), אך בהמשך ביקש התובע לחייב את הנתבעים גם בסכום נוסף - עד לסכום של 10,000 ש"ח- בהתאם לשיקול דעת בית המשפט ועל פי סעיף 31א(א)(3) לחוק הנ"ל.
ב) מאחר והתובע ציין בכותרת התביעה את הסך של 2,499 ש"ח, הרי שהוא גם שילם האגרה רק על סכום זה ולכן, אין התובע יכול לקבל סעד נוסף, כאשר עבור הסעד הנוסף הוא לא שילם האגרה ולכן, יש להתייחס לתביעה זו כתביעה שהוגשה על סכום של 2,499 ש"ח בלבד.
ג) אגב, במהלך הדיון של יום 12.5.13 הגיע התובע עצמו למסקנה, שהסכום אותו נקב בכתב התביעה נקבע כך באידנא דריתחא, אך הוא הסכים שבפועל הוא צריך לקבל את מה שמגיע לו וכי סכום התביעה הוא גבוה מדי. (עמ' 3 לפ', ש' 17- 20).